מראה מראה שעל הקיר,
היש יפה ממני בעיר ?
איך להתלבש עם אתגרי הגיזרה
אתר אסימון – 9.2006
כמו כל ישראלי, אני עונה על שאלה – בשאלה : מה בפוקוס ?
אם אני רוצה להיות במרכז – כדאי שהבגדים יתייחסו לנתונים שלי…
אם הבגדים הם המרכז – כדאי שהנתונים שלי יתאימו לבגדים…
ועם יד על הלב – זה לא תמיד קורה, מספיק להסתכל על כל הבגדים המהלכים סביבנו, ומיד עולה עוד שאלה ( אנחנו עדיין ישראלים…) "…מה, היא לא רואה את עצמה במראה ?…"
ועכשיו בהחלט יש תשובה : לא !!! יש כאלו שאינן אוהבות לראות עצמן במראה, מתוך המון סיבות, ויש כאלו – עיניים להם ולא יראו…
כנשות עסקים, אנחנו מוכרות אותנו כל הזמן, בכל מקום, וגם ללא מילים. ומכיוון שזכוכית המגדלת מכוונת עלינו, כדאי להיות לבושות נכון על כל הפרטים הקטנים… בסוף כולם רואים לנו, רק אף אחד לא יאמר מילה. לא נעים…
אז הנה כמה עצות של עשי/אל תעשי, כדאי/לא כדאי :
מרחב המחיה של הגזרה
חום הקיץ מזמין אותנו ללבוש בגדים רחבים, מתנפנפים, מאווררים. זהו בוודאי כיף אחרי הז'קטים הכבדים ומעילי החורף. כל שצריך הוא להיזהר שלא להיראות כמו "קולב" של בגד, שמצא אשה ללבוש אותו… מצד שני, יש לשים לב לא ללכת עם בגדים צמודים מדי לגוף, כי אז ידגיש הבד את אותן "נקניקיות" שיש לנו במקומות אותם בדרך כלל אנחנו לא רואות במראה. ואם הבד לא ינשום טוב – אנחנו נזיע עוד יותר והסימנים יצעקו לכל עבר…
כדאי גם להקפיד שגזרת השרוולים תהיה גזורה עמוק ורחוק מבית השחי – דבר שיגדיל את סיכויינו להימנע מסימן זיעה עגלגל ונדיב…
וזה הזמן להזכיר לכולנו, שבמגרש העסקי כדאי להימנע מלבישת גופיות או חולצות ללא שרוולים. כשהצורך הוא לשדר מכובדות ואיפוק, כדאי ללכת עם שרוולון קצרצר. אחרי הכל, בית השחי החלק / או לא, הוא עניננו הפרטי. וכך גם הדבר המידלדל הזה שלפעמים תלוי לנו מהזרוע… (אצלי, בכל אופן…)
בית הבד
אם את נמוכת קומה ( 1.67 מ'. כן…כן…), או בחורה מלאה, ותלבשי בגד שופע או עשוי מבד עבה וגס – את עלולה להיראות כמי שהבגדים סוחבים אותה, ומהר מאד תלכי שם לאיבוד…
לכן יש להקפיד על בדים רכים ודקים שלא ינפחו, אלא יגלשו ישר על הגוף.
אם את שייכת לאותן גדולות גובה ורוחב (זוכרות את הדוגמנית המדהימה מרגו האמינגווי? תמי בן-עמי ז"ל?) – כי אז, את יכולה להרשות לעצמך בדים עשירי טקסטורה, עבים, ותחגגי עם כל ההמצאות הטכנולוגיות של בדים מוזרים מחוספסים ועתירי משחקי עומק – שהמעצבים היפנים מומחים בהם.
חסקה…חסקה…עם סיפון ומעקה…
שלמה ארצי נראה מדהים במדי חיל הים (האמת? ניראה מדהים בכל בגד…)
אבל עלינו – כבר צריך לשים לב: צווארוני מלחים לא באופנה אז לא נתייחס אליהם, אבל מפתח צוואר סירה – ידגיש כתפיים, ידגיש גודל חזה, ירחיב את בית החזה. ולאחר תיאור זה – אתן כבר יודעות מה לעשות, כל אחת לפי הגזרה שלה.
כך בדיוק יעבדו עבורנו גם פסים לרוחב: הם מגדילים את בית החזה, מרחיבים אגן, מדגישים רוחב הטוסיק, מקצרים גובה – מי צריך את זה בכלל ? רק הגבוהות והרזות…
ואם בחולצה בחוץ עסקינן – הרי שקו החולצה הגזורה למטה, צריך שיהיה מעוגל כדי שייצור תחושה של אגן ירכיים צר יותר, טוסיק קטן יותר, ורגלים ארוכות יותר.
כל הצבעים כולם
אז מי שעברה יעוץ צבע, יודעת בוודאי מה מתאים לה ומה פחות. נכון, אנחנו מתפתות ללכת גם עם צבעי הירוק הזרחני (נשות "סתיו"), וגם עם צבע הוורוד בזוקה (נשות "חורף"). הצבעים כולם משגעים ומעלים חיוך, והשאלה היא האם לחטוא לאמת ולייעוץ שקבלנו…
אז מה לעשות כשהנשמה משתוקקת דווקא לצבע הזה? – לקנות פריט אחד בזול, ללכת עם הצבע "האסור", ולא לעשות את זה שוב… (ושלא תגידו ששמעתם את זה ממני… אני אכחיש בכל התוקף המקצועי שלי).
ומעבר לכך, כדאי ללבוש את אותם הצבעים קלים ומלאי המרץ כי הם גם משדרים אנרגיות וכוח, וכך אנחנו רוצות את התדמית שלנו. אין זה אומר שנופיע לעבודה עם מכנסיים בוורוד, או בירוק דשא…
במגרש העסקי נמשיך ונקפיד על הופעה מקצועית ורצינית, אך נשלב את המשטחים הצבעוניים העליזים – בקטן, מתחת ל…, או באביזרים.
בכל מקרה, הופעה עם מעט צבע נראית אנרגטית הרבה יותר מאשר הופעה מלאה בשחור.
איפה הפרחים כולם
אם את שייכת לנשים הנפלאות הגדולות או המלאות – אל תלכי עם פרחים קטנים מדי.
זה ייראה כאילו שבכביסה הם התכווצו לך…
אל תלכי עם פרחים בצבעים חלשים מדי – הם ייראו כאילו התייבשו לך…
דוגמאות מאויירות, תמיד נראות קלילות יותר ואווריריות.
כתמי צבע מלאים – ישוו לך מראה כבד, ולכן כדאי שיופיעו במשטחים קטנים.
אם את מאותן נשים קטנות ועדינות – כדאי לשמור את אותם זרי הפרחים דווקא לחלק העליון של הלבוש (הז'קט, הווסט, החולצה). אם הפריחה תופיע בחצאית – תיראי כערוגת-פרחים בגובה דשא…
והרגליים – אנה אני בא
איזה אורכים הולכים? האמת היא שמתצוגות האופנה אי אפשר ללמוד הרבה, כי כבר הרבה שנים, הכל הולך. אז למי מתאים מה?
ובכן: לבחורה ש"קומתה צנועה", הצריכה את מלוא אורך הרגליים, עדיף ללכת עם מיני (כל אורך מעל לברך נקרא "מיני"), או עם מקסי. לא, לא כדאי באמצע היום…
אורכים שונים של מידי ישאירו אותה עם הרבה חצאית ומעט רגליים.
זה נכון גם לגבי אורכי המכנסיים: או מעל לברך (לא לעבודה כמובן) או מכנסיים באורך מלא – עד 2 ס"מ מהרצפה – כולל נעליים. כדאי להתאפק מללבוש מכנסיים שמככבים אצלנו בשנים האחרונות – מכנסיים באורך מידי, שעל בחורה נמוכה נראים כאילו התכווצו בכביסה…
כן, אני יודעת שזה בא והולך באופנה, ואפילו לא מתווכחת. רק משקפת איך זה נראה…
הנעלים של ברוך
הנעליים, יש ביכולתן להקפיץ כל הופעה בעזרת צבע מעניין וגזרה חדשנית.
ישראל, הנחשבת כמובילה בעיצוב נעליים, תיקים, תכשיטים, מציעה מגוון מדהים של נעלים מסוגים שונים לכל אופי, סגנון, אירוע, וכדאי להשקיע שם.
לבעלות כף רגל ארוכה – כדאי להימנע דווקא מהנעלים האופנתיות עם השפיץ הארוך. גם בעלות כף רגל רחבה בטח כבר למדו שקשה ללכת, לאורך זמן, עם נעליים שכאלה. (אני יודעת שבעלי החנויות לא יאהבו אותי על זה, אבל הם יכולים להצטרף לבעלי החנויות שמוכרים מכנסיים בגובה 5 ס"מ מעל ל"חיוכי" המפשעה… שהוציאו נגדי צו איסור כניסה…)
ואם אנחנו לא ממש מעיזות בבגד יוצא דופן, כי זה גדול, ובולט בחזית, כדאי דווקא להעז בנעלים. זה רחוק מן העין – לפחות בהתרשמות ראשונית, ומוסיף נקודות זכות במבט שני.
אז הנה גם אנחנו, יצאנו לטיול משלנו מלמעלה עד למטה, בעיקולים אלו ואחרים של הגוף, בנוף הצבעוני. ואנא הבטיחו לי שלא להיות מוטרדות מהקילו / שניים שהוספתן בחורף. אף אחד לא מודד לנו את ההיקפים. אנשים מתרשמים מהחיוניות ומהאנרגיה שאנחנו מקרינות, בעזרת התלבשות נכונה ומתאימה לגוף גם בחורף וגם בקיץ.
בברכת היי "נכונה"
שלומית – תדמית (תמיר בן ארי)