ישנם כללים המתאימים לזמן, למקום ולתרבות. מי קובע? מצחיק לחשוב שיש כללי נימוס שנקבעו לפני הרבה הרבה שנים על ידי מלכים, רוזנים, ומוליכי דעת קהל… אבל האמת? לא חשוב מי קובע. הנימוסים וההליכות נולדו כדי לא לפגוע בצד שכנגד!
אנחנו אוכלים בפה סגור כדי לא להגעיל את מי שיושב או עומד מולנו. אנחנו לא מקנחים את האף בקולי-קולות ליד כולם, כדי לא לעורר אסוציאציות אצל השומעים אותנו… אנחנו פותחים דלת לאישה או לכל אדם מבוגר מאיתנו, כדי להראות שאנחנו רוצים לתת להם יחס מיוחד. אנחנו מושיבים בשולחן האוכל בן- בת- בן- בת, כדי למנוע משתי קשקשניות להרוס לשכניהן את הארוחה. אנחנו שולחים פרחים למארחת כמה שעות לפני הארוחה כדי שלא תיתקע עם הפרחים שלנו דקה לפני שיושבים לאכול, ולא תדע איפה האגרטל (וגם אין לה ראש לזה, כשבתנור נשרף לה תיכף הבשר…) ואם הזמנו לקוח שלנו לארוחה עסקית, הרי לא ננחית עליו את התשלום עבור חלקו…